מידלק מרדכי
הנצחת תושב מושב עדנים
שם משפחה: מידליק
שם פרטי: מרדכי
כינוי: מורדקה
תאריך לידה: 1909
תאריך פטירה: 1985
ארץ מוצא: פולין
שנת עליה לארץ: 1950
שנת הגעה למושב: 1951
מספר משק: 22
שם האישה: שושנה (רוזה)
ילדים: 1. איילה (הלינה) נולדה בשנת 1947 2. אריה נולד בשנת 1952(חבר מושב עדנים כיום)
האם קיים ספר תיעוד הנצחה: לא
האם קיימת עבודת שורשים: לא
קישור לסרטונים: אין כרגע
קישור לתמונות: אין כרגע
סיפור חיים: מרדכי נולד בגלוסיץ' שבפולין. בשנת 1945 הוא נשא לאשה את שושנה (רוזה) בגז'ז'ונוב פולין. בשנת 1951 היו מראשוני מושב עדנים , שנקלטו תחילה ביישוב שנקרא בזמנו הרחבה של מושב ירקונה. שם גם עבד. לאחר מכן נפרד היישוב מירקונה, ונקרא מושב עדנים.
מרדכי היה אדם מופנם ומסוגר שלא דיבר הרבה. הוא עבר את שנות המלחמה בפולין, ורוב משפחתו נספתה בשואה. רק בהלווייתו גילה אריה (בנו הצעיר), שלפני המלחמה היה מרדכי נשוי עם ילדה קטנה.
בשואה נשלחה המשפחה למחנה טרבלינקה. בזמן שהועברו ברכבת אל מחנה ההשמדה, מרדכי הצליח לקפוץ מהרכבת וכך ניצלו חייו. אישתו ובתו הפעוטה נספו בטרבלינקה בשנת 1943.
מרדכי הסתתר כל שנות המלחמה אצל איכר פולני בתנאי חיים קשים מנשוא של רעב וקור מקפיא. הוא הגיע לוורשה בתחילת שנת 1945 לאחר שפולין שוחררה ע"י הצבא הרוסי. בהמשך פגש את שושנה, ששוחררה ממחנה עבודה בגרמניה באפריל 1945. בסוף שנת 1945 הם נישאו וחיו בגז'זו'נוב.
מרדכי הצליח לגלות שכל משפחתו, פרט לבן דוד אחד, הושמדו בשואה. הילדים אריה ואיילה קיבלו את שמות הוריו שנספו.
בשנת 1950 עלו ארצה והגיעו למחנה שער עליה בחיפה, משם הועברו למעברת בית ליד, ומשם עברו לגור בבני ברק אצל אחותה של שושנה.
במקרה פגשו מכרים מפולין שסיפרו להם על כך שקיים מושב בשם ירקונה שקולט אנשים בעלי משפחות. הם הגיעו עם ביתם איילה למושב שהיה כולו פרדסים וצריפים. הם קיבלו שם פחון, ומאוחר יותר נבנו עבור התושבים בתי סוכנות קטנים, כשהשרותים והמקלחות בביתנים בחוץ.
המשפחה, ככל התושבים, קיבלה מהסוכנות פרה, פרד, תרנגול הודו, 16 ברווזים. מרדכי, שהיה לו נסיון וידע חקלאי עוד מפולין, הקים לול ורפת חלב גדולה, בסופו של דבר היתה לו את הרפת הגדולה במושב. משפחות מידליק ורייכמן היו החקלאים האחרונים שהחזיקו רפתות במושב, כשאחרים כבר עברו למקורות פרנסה אחרים.
החיים במושב היו חיי עמל – היו קמים ב 4:30 בבוקר והולכים לישון ב 22:00 בלילה, ללא הפוגה בשבתות וחגים. מרדכי טיפל בפרות וגם בפלחה שגידל בחלקה א וחלקה ב. הכל היה עבודת יד, היו זורעים וקוצרים וחולבים ביד. היתה עגלה עם פרד. רק משנת 1961 היה לו פועל ערבי לעזרה. אריה זוכר תעודות הצטיינות בחקלאות שקיבל מרדכי על הישגיו החקלאיים . גם אריה זוכר את עצמו עובד במשק מגיל 10, לא הלך לתנועת נוער, לא למחנות עבודה של התנועה כי היה צריך לעבוד. תקופת הקיץ עברה עליו לרוב בעבודה.
אריה זוכר איך היו נוסעים פעמיים ביום בעגלה להביא את כדי החלב למחלבה שכיום נקראת כיכר המחלבה. בשבתות הבן היה זוכה להוביל את החלב למחלבה. המחלבה היתה מקום למריבות בין חברי המושב... היה חלבן שהגיע מבחוץ לקבל את החלב. היו מקרים של מהילת החלב במים, ומדי פעם עשו בדיקות של משקל סגולי כדי לגלות את התרמית.
בסילו היה מחסן תערובת לפרות ולבעלי הכנף , זה היה מקום מפגש המוני לאנשי הכפר. גם הצרכניה היתה נקודת מפגש חברתית.
לא היה זמן לתחביבים או פעילויות שמעבר לעבודה במשק. עם זאת מרדכי היה פעיל שנים רבות בוועד המושב, ביחד עם מר שוורץ , אבא של נפתלי חברנו , ועם סנדו דוד אביו של איתי חברנו. הוא אהב ארועים משפחתיים, היות ולא נותרה לו הרבה משפחה – רק בן דוד אחד.
לשושנה היו עוד 3 אחיות שעלו גם הן לארץ ולהן ילדים שאיתם היו אריה ואיילת בקשר.
בבית ההורים דיברו בפולנית, ולעתים ביידיש. איילה דיברה עם הוריה בפולנית, ואילו שני הילדים דיברו ביניהם בעברית שלמדו בבית הספר וברחוב. אריה זוכר שדיבר עם הוריו וגם עם השכנים מסביב (גולדשטיין , דוידזון) ביידיש. גם חברי המושב שהגיעו מרומניה דיברו יידיש.
בבית ההורים, לא קראו ספרים, קראו בקביעות את העיתון הפולני נוביני קורייר.
ב 1963 בנו מרדכי ושושנה בית חדש ליד ביתם הישן שהפך למחסן, בית זה היווה את הבסיס לביתם החדש של אריה ותמי.
שם משפחה: מידליק
שם פרטי: מרדכי
כינוי: מורדקה
תאריך לידה: 1909
תאריך פטירה: 1985
ארץ מוצא: פולין
שנת עליה לארץ: 1950
שנת הגעה למושב: 1951
מספר משק: 22
שם האישה: שושנה (רוזה)
ילדים: 1. איילה (הלינה) נולדה בשנת 1947 2. אריה נולד בשנת 1952(חבר מושב עדנים כיום)
האם קיים ספר תיעוד הנצחה: לא
האם קיימת עבודת שורשים: לא
קישור לסרטונים: אין כרגע
קישור לתמונות: אין כרגע
סיפור חיים: מרדכי נולד בגלוסיץ' שבפולין. בשנת 1945 הוא נשא לאשה את שושנה (רוזה) בגז'ז'ונוב פולין. בשנת 1951 היו מראשוני מושב עדנים , שנקלטו תחילה ביישוב שנקרא בזמנו הרחבה של מושב ירקונה. שם גם עבד. לאחר מכן נפרד היישוב מירקונה, ונקרא מושב עדנים.
מרדכי היה אדם מופנם ומסוגר שלא דיבר הרבה. הוא עבר את שנות המלחמה בפולין, ורוב משפחתו נספתה בשואה. רק בהלווייתו גילה אריה (בנו הצעיר), שלפני המלחמה היה מרדכי נשוי עם ילדה קטנה.
בשואה נשלחה המשפחה למחנה טרבלינקה. בזמן שהועברו ברכבת אל מחנה ההשמדה, מרדכי הצליח לקפוץ מהרכבת וכך ניצלו חייו. אישתו ובתו הפעוטה נספו בטרבלינקה בשנת 1943.
מרדכי הסתתר כל שנות המלחמה אצל איכר פולני בתנאי חיים קשים מנשוא של רעב וקור מקפיא. הוא הגיע לוורשה בתחילת שנת 1945 לאחר שפולין שוחררה ע"י הצבא הרוסי. בהמשך פגש את שושנה, ששוחררה ממחנה עבודה בגרמניה באפריל 1945. בסוף שנת 1945 הם נישאו וחיו בגז'זו'נוב.
מרדכי הצליח לגלות שכל משפחתו, פרט לבן דוד אחד, הושמדו בשואה. הילדים אריה ואיילה קיבלו את שמות הוריו שנספו.
בשנת 1950 עלו ארצה והגיעו למחנה שער עליה בחיפה, משם הועברו למעברת בית ליד, ומשם עברו לגור בבני ברק אצל אחותה של שושנה.
במקרה פגשו מכרים מפולין שסיפרו להם על כך שקיים מושב בשם ירקונה שקולט אנשים בעלי משפחות. הם הגיעו עם ביתם איילה למושב שהיה כולו פרדסים וצריפים. הם קיבלו שם פחון, ומאוחר יותר נבנו עבור התושבים בתי סוכנות קטנים, כשהשרותים והמקלחות בביתנים בחוץ.
המשפחה, ככל התושבים, קיבלה מהסוכנות פרה, פרד, תרנגול הודו, 16 ברווזים. מרדכי, שהיה לו נסיון וידע חקלאי עוד מפולין, הקים לול ורפת חלב גדולה, בסופו של דבר היתה לו את הרפת הגדולה במושב. משפחות מידליק ורייכמן היו החקלאים האחרונים שהחזיקו רפתות במושב, כשאחרים כבר עברו למקורות פרנסה אחרים.
החיים במושב היו חיי עמל – היו קמים ב 4:30 בבוקר והולכים לישון ב 22:00 בלילה, ללא הפוגה בשבתות וחגים. מרדכי טיפל בפרות וגם בפלחה שגידל בחלקה א וחלקה ב. הכל היה עבודת יד, היו זורעים וקוצרים וחולבים ביד. היתה עגלה עם פרד. רק משנת 1961 היה לו פועל ערבי לעזרה. אריה זוכר תעודות הצטיינות בחקלאות שקיבל מרדכי על הישגיו החקלאיים . גם אריה זוכר את עצמו עובד במשק מגיל 10, לא הלך לתנועת נוער, לא למחנות עבודה של התנועה כי היה צריך לעבוד. תקופת הקיץ עברה עליו לרוב בעבודה.
אריה זוכר איך היו נוסעים פעמיים ביום בעגלה להביא את כדי החלב למחלבה שכיום נקראת כיכר המחלבה. בשבתות הבן היה זוכה להוביל את החלב למחלבה. המחלבה היתה מקום למריבות בין חברי המושב... היה חלבן שהגיע מבחוץ לקבל את החלב. היו מקרים של מהילת החלב במים, ומדי פעם עשו בדיקות של משקל סגולי כדי לגלות את התרמית.
בסילו היה מחסן תערובת לפרות ולבעלי הכנף , זה היה מקום מפגש המוני לאנשי הכפר. גם הצרכניה היתה נקודת מפגש חברתית.
לא היה זמן לתחביבים או פעילויות שמעבר לעבודה במשק. עם זאת מרדכי היה פעיל שנים רבות בוועד המושב, ביחד עם מר שוורץ , אבא של נפתלי חברנו , ועם סנדו דוד אביו של איתי חברנו. הוא אהב ארועים משפחתיים, היות ולא נותרה לו הרבה משפחה – רק בן דוד אחד.
לשושנה היו עוד 3 אחיות שעלו גם הן לארץ ולהן ילדים שאיתם היו אריה ואיילת בקשר.
בבית ההורים דיברו בפולנית, ולעתים ביידיש. איילה דיברה עם הוריה בפולנית, ואילו שני הילדים דיברו ביניהם בעברית שלמדו בבית הספר וברחוב. אריה זוכר שדיבר עם הוריו וגם עם השכנים מסביב (גולדשטיין , דוידזון) ביידיש. גם חברי המושב שהגיעו מרומניה דיברו יידיש.
בבית ההורים, לא קראו ספרים, קראו בקביעות את העיתון הפולני נוביני קורייר.
ב 1963 בנו מרדכי ושושנה בית חדש ליד ביתם הישן שהפך למחסן, בית זה היווה את הבסיס לביתם החדש של אריה ותמי.
