אורדמן עמליה
הנצחת תושב מושב עדנים
שם משפחה: אורדמן
שם פרטי: עמליה
כינוי: אין
תאריך לידה: 1925
תאריך פטירה: 2016
ארץ מוצא: ישראל
שנת עליה לארץ: אין
שנת הגעה למושב: 1969
מספר משק:
שם הבעל: טוביה ז"ל
ילדים: דבורה, מיכל, צחי
האם קיים ספר תיעוד הנצחה: לא
האם קיימת עבודת שורשים: לא
קישור לסרטונים: אין כרגע
קישור לתמונות: אין כרגע
סיפור חיים: סופר על ידי .צחי אורדמן
טוביה ועמליה אורדמן הגיעו לעדנים מגבעתיים, בשנת 1969. הם קנו את משק מס 1 ממנשה כהן. לעדנים
הם הגיעו בעקבות האח של עמליה, נחמן גולן שעבר לכאן שנים אחדות קודם עם אשתו עליזה. צחי היה אז בן
6, אחותו מיכל בת 17 , קצת לפני צבא, ואחותו דבורה שהיתה בת 21 התחתנה ולא הגיעה למושב. אחרי
הצבא גם מיכל התחתנה ועזבה את המושב.
עמליה נולדה במושב, בכפר יחזקאל, שם הכיר אותה טוביה דרך גיסה, בעלה של אחותה, ששירת איתו יחד
בצבא . במשך שנים רבות גרו בגבעתיים, וטוביה היה מפעיל של ציוד הנדסי . צחי זוכר שכל השבוע היה
שוהה בדרום עם הציוד , וחוזר הביתה רק בסופי שבוע. כשהוא עבר למושב היה כבר בגיל 52, כשהרגיש
שהוא כבר עייף מאורח החיים הזה מחוץ לבית. האמא לא כל כך רצתה להגיע למושב, היא אהבה את חיי
העיר. עם זאת היתה שותפה לפעילות המשקית כמו איסוף ביצים, קטיף תפוחים ואיסוף פקאנים .
להורים לא היו חברים קרובים במושב, הם שמרו קשרים הדוקים עם החברים הותיקים מגבעתיים . הם
המשיכו להיפגש כל סוף שבוע למשחקי קלפים , אפילו בגיל מבוגר כשכבר טוביה לא יכל לנהוג, וצחי היה
מסיע אותם.
לעמליה היה תחילה קשה להסתגל למושב, נסעה לעתים "לנשום" בתל אביב. היו לה לעתים תלונות, ועיתות
משברים שבהם אמרה שנמאס לה מהמושב.
עוד זכרונות ילדות של צחי: ההורים הקפידו מאד על "שלאף שטונדה "– שנת צהרים – של כשעתיים כל יום.
כל הסביבה דאגה לכבד את השקט בשעות האלה, השכנות מהשיכון בנוה נאמן שהיו קונות אצלה ביצים
ותרנגולות ידעו שאסור להפריע בשעות הללו, וצחי היה הולך על קצות אצבעות חלילה לא לעשות רעש. לישון
בלילה היו הולכים אחרי 11, אחרי שצפו בטלויזיה שהיתה בביתם מראשית שידורי הטלויזיה בשחור לבן. אמא
מאד אהבה טלויזיה, אהבה שעשועונים, תכניות זמר עברי, אהבה לקרוא והחליפה ספרים בספריית המושב.
עמליה היתה מאד מסודרת ונקיה, פדנטית. עם זאת היתה אמא וסבתא מאד חמה ולבבית, הנכדים היו
מאד קשורים אליה. יחד עם זאת ידעה את המידה הנכונה, לא לנדנד ולא להתערב בחיי הילדים.
טוביה ועמליה נשארו לגור בביתם במושב עד יומם האחרון. צחי ושרית ונכדיהם לצידם, והיו ביניהם קשרים
נפלאים. עמליה ידעה מאד להכיר תודה על החיים הטובים שזכתה בהם לצד המשפחה הקרובה. להפתעת
כולם עמליה היתה הראשונה להיפרד מהעולם ב 2016, וטוביה נפטר זמן קצר, 3 חדשים, אחריה.
יהי זכרה ברוך.
שם משפחה: אורדמן
שם פרטי: עמליה
כינוי: אין
תאריך לידה: 1925
תאריך פטירה: 2016
ארץ מוצא: ישראל
שנת עליה לארץ: אין
שנת הגעה למושב: 1969
מספר משק:
שם הבעל: טוביה ז"ל
ילדים: דבורה, מיכל, צחי
האם קיים ספר תיעוד הנצחה: לא
האם קיימת עבודת שורשים: לא
קישור לסרטונים: אין כרגע
קישור לתמונות: אין כרגע
סיפור חיים: סופר על ידי .צחי אורדמן
טוביה ועמליה אורדמן הגיעו לעדנים מגבעתיים, בשנת 1969. הם קנו את משק מס 1 ממנשה כהן. לעדנים
הם הגיעו בעקבות האח של עמליה, נחמן גולן שעבר לכאן שנים אחדות קודם עם אשתו עליזה. צחי היה אז בן
6, אחותו מיכל בת 17 , קצת לפני צבא, ואחותו דבורה שהיתה בת 21 התחתנה ולא הגיעה למושב. אחרי
הצבא גם מיכל התחתנה ועזבה את המושב.
עמליה נולדה במושב, בכפר יחזקאל, שם הכיר אותה טוביה דרך גיסה, בעלה של אחותה, ששירת איתו יחד
בצבא . במשך שנים רבות גרו בגבעתיים, וטוביה היה מפעיל של ציוד הנדסי . צחי זוכר שכל השבוע היה
שוהה בדרום עם הציוד , וחוזר הביתה רק בסופי שבוע. כשהוא עבר למושב היה כבר בגיל 52, כשהרגיש
שהוא כבר עייף מאורח החיים הזה מחוץ לבית. האמא לא כל כך רצתה להגיע למושב, היא אהבה את חיי
העיר. עם זאת היתה שותפה לפעילות המשקית כמו איסוף ביצים, קטיף תפוחים ואיסוף פקאנים .
להורים לא היו חברים קרובים במושב, הם שמרו קשרים הדוקים עם החברים הותיקים מגבעתיים . הם
המשיכו להיפגש כל סוף שבוע למשחקי קלפים , אפילו בגיל מבוגר כשכבר טוביה לא יכל לנהוג, וצחי היה
מסיע אותם.
לעמליה היה תחילה קשה להסתגל למושב, נסעה לעתים "לנשום" בתל אביב. היו לה לעתים תלונות, ועיתות
משברים שבהם אמרה שנמאס לה מהמושב.
עוד זכרונות ילדות של צחי: ההורים הקפידו מאד על "שלאף שטונדה "– שנת צהרים – של כשעתיים כל יום.
כל הסביבה דאגה לכבד את השקט בשעות האלה, השכנות מהשיכון בנוה נאמן שהיו קונות אצלה ביצים
ותרנגולות ידעו שאסור להפריע בשעות הללו, וצחי היה הולך על קצות אצבעות חלילה לא לעשות רעש. לישון
בלילה היו הולכים אחרי 11, אחרי שצפו בטלויזיה שהיתה בביתם מראשית שידורי הטלויזיה בשחור לבן. אמא
מאד אהבה טלויזיה, אהבה שעשועונים, תכניות זמר עברי, אהבה לקרוא והחליפה ספרים בספריית המושב.
עמליה היתה מאד מסודרת ונקיה, פדנטית. עם זאת היתה אמא וסבתא מאד חמה ולבבית, הנכדים היו
מאד קשורים אליה. יחד עם זאת ידעה את המידה הנכונה, לא לנדנד ולא להתערב בחיי הילדים.
טוביה ועמליה נשארו לגור בביתם במושב עד יומם האחרון. צחי ושרית ונכדיהם לצידם, והיו ביניהם קשרים
נפלאים. עמליה ידעה מאד להכיר תודה על החיים הטובים שזכתה בהם לצד המשפחה הקרובה. להפתעת
כולם עמליה היתה הראשונה להיפרד מהעולם ב 2016, וטוביה נפטר זמן קצר, 3 חדשים, אחריה.
יהי זכרה ברוך.
