אורדמן טוביה

הנצחת תושב מושב עדנים

שם משפחה: אורדמן
שם פרטי: טוביה
כינוי: אין
תאריך לידה: 1917
תאריך פטירה: 2016
ארץ מוצא: ליטא
שנת עליה לארץ: 1938
שנת הגעה למושב: 1969
מספר משק:
שם האישה: עמליה
ילדים: דבורה, מיכל, צחי
האם קיים ספר תיעוד הנצחה: לא
האם קיימת עבודת שורשים: לא
קישור לסרטונים: אין כרגע
קישור לתמונות: אין כרגע
סיפור חיים: סופר על ידי צחי אורדמן
שוחחתי עם צחי אורדמן שסיפר זכרונות על הוריו .
טוביה ועמליה אורדמן הגיעו לעדנים מגבעתיים, בשנת 1969. הם קנו את משק מס 1 ממנשה כהן. לעדנים
הם הגיעו בעקבות האח של עמליה, נחמן גולן שעבר לכאן שנים אחדות קודם עם אשתו עליזה. צחי היה אז בן
6, אחותו מיכל בת 17 , קצת לפני צבא, ואחותו דבורה שהיתה בת 21 התחתנה ולא הגיעה למושב. אחרי
הצבא גם מיכל התחתנה ועזבה את המושב.
עמליה נולדה במושב, בכפר יחזקאל, שם הכיר אותה טוביה דרך גיסה, בעלה של אחותה, ששירת איתו יחד
בצבא . במשך שנים רבות גרו בגבעתיים, וטוביה היה מפעיל של ציוד הנדסי . צחי זוכר שכל השבוע היה
שוהה בדרום עם הציוד , וחוזר הביתה רק בסופי שבוע. כשהוא עבר למושב היה כבר בגיל 52, כשהרגיש
שהוא כבר עייף מאורח החיים הזה מחוץ לבית. במושב הם הקימו בית אימון ולול קטן, ושתלו פרדס ולנסיה.
עם הזמן הרחיבו את פעילות לול המטילות, הפיטום, הוסיפו מטע פקנים בחלקה ב ומטע תפוחי עץ בחלקה
א. הוסיפו להקה גדולה של כ1500 אווזים לרביה. היתה אז פרנסה בכבוד מחקלאות, וחוץ מזמני שיא של
קטיף לא נעזרו בכו אדם נוסף על המשפחה. צחי היה הבן היחיד במשק, היה צמוד לאבא שלו , ממש יד ימינו
של אבא. הוא לא אהב ללמוד ומאד נהנה לעזור במשק ולנסוע על טרקטור.
צחי זוכר שטוביה אהב מאד לצפות במשחקי כדורגל, וכשהיה קטן היה לוקח אותו לראות משחקים במגרש .
כל שבת בקיץ , אחרי שסיימו את ההאכלה ההכרחית במשק, היו נוסעים ביחד לים.
עוד זכרונות ילדות של צחי: ההורים הקפידו מאד על "שלאף שטונדה "– שנת צהרים – של כשעתיים כל יום.
כל הסביבה דאגה לכבד את השקט בשעות האלה, וצחי היה הולך על קצות אצבעות חלילה לא לעשות רעש.
לישון בלילה היו הולכים אחרי 11, אחרי שצפו בטלויזיה שהיתה בביתם מראשית שידורי הטלויזיה בשחור
לבן.
טוביה היה אדם מאד מסודר ונקי, פדנט, מחושב, ובכל פעולה שעשה ידע בדיוק מה הוא עושה.
טוביה ועמליה היו הורים וסבים מאד חמים ולבביים, הנכדים היו מאד קשורים אליהם. יחד עם זאת ידעו לא
לנדנד ולא להתערב בחיי ילדיהם.
טוביה ועמליה נשארו לגור בביתם במושב עד יומם האחרון. צחי ושרית ונכדיהם לצידם, והיו ביניהם קשרים
נפלאים. שניהם ידעו להכיר תודה על החיים הטובים שזכו בהם עד לסופם. להפתעת כולם עמליה היתה
הראשונה להיפרד מהעולם ב 2016, וטוביה נפטר זמן קצר, 3 חדשים, אחריה.
יהי זכרו ברוך.